סיפור ההריון והלידה של ג'וי

שמונה חודשים לאחר הלידה, הנה אני מוצאת ערב ראש השנה את פניות הלב לשתף כאן בסיפור ההריון והלידה של ג'וי.

את בן זוגי, מלאך ארצי במלוא מובן המילה, הכרתי בגיל מאוחר.

בשבילו זהו פרק ב' ובשבילי הכל חדש ומרגש כשהחלטנו שאנחנו רוצים להיכנס להריון, הרופאים הפחידו שלא אצליח כי אני כבר מעל גיל 40...

והמליצו על טיפולי פוריות... אבל הלב ידע בידיעה פנימית עמוקה ביותר שהכל טוב

ובאמת שאין צורך בהתערבות רפואית. קשה לי להסביר מערכת אמונה ובטחון כל כך חזק במשהו כמו ידיעה שגיל הוא רק מספר על נייר והוא אינו מכשול קושי או מעצור, אלא נהפוך הוא - גיל הביא אותי לבשלות ולשלום פנימי, אישה שיודעת את עצמה.

והנה 3 חודשים לאחר אותו ביקור אצל רופא הנשים שרמז על צורך בטיפולי פוריות, נכנסנו להריון.

הריון מהמם של החיים שכל רגע בו היה חגיגה :)

טוב נו... לקראת הסוף הופיעו כבר כאבי גב... טחורים...

אשתף שלהיות בהריון מאד הפחיד אותי.

במהלך שנות ילדותי עברתי תקיפה מינית שנמשכה כמה שנים - 

הפחד מרופאים שבודקים, פחד מהלידה עצמה, פחד מהשינויים שבגוף, הביא לחרדות רבות בתחילת ההריון. אז נתתי לעצמי ברוחב לב לכאוב, לפחד, לבכות, לכעוס...

ואז החלטתי שאני הולכת לברוא את ההריון והלידה שאני רוצה לעצמי, החלטתי שאני הולכת לערסל את עצמי בהרבה חסד וחמלה לכל מה שעולה, החלטתי להקיף את עצמי באנשים שיתמכו וילוו את התהליך שלי כפי שאני זקוקה לו ויסייעו לי להתעצם ולהאיר במלוא אורי.

החלטתי שלמרות עיקומי האף אני אבחר מי ילווה אותי בתהליך ההריון ובלידה עצמה ולא אתפשר על רופא מטעם קופת חולים שעבורו אני רק עוד אדם שחולף בקליניקה שלו, והחלטתי וידעתי שהמימון יגיע ואוכל לאפשר זאת לעצמי.

אז התחלתי לעשות יוגה אצל שירלי בנטואיץ וגפן בנטואיץ כדי לאהוב את הגוף המשתנה,

קראתי מלאאא ספרים על ההריון ןלידה כדי להכין את עצמי באופן הטוב ביותר שאוכל ללידה, כזוג עברנו קורס הכנה ללידה עם שירלי ואפשרנו לעצמנו לשתף האחד את השני בפחדים ובחששות שעלו לקראת הלידה, וידענו שאנחנו בידיים בטוחות כי שירלי איתנו בלידה.

קשה לי להסביר את ההרגשה של ידיעה פנימית כשמשהו מרגיש בפשטות מדוייק  ושירלי הייתה עבורנו כל כך מדוייקת - ידענו שאפשרי לנו להישען אחורה וליפול ושירלי בלי להתבלבל כלל, תעצור את הנפילה בעוצמה ובבטחון שמאפיינים אותה.

והנה הגיע הרגע 30/12 יצאנו למסיבת סילבסטר מוקדמת, חזרנו מהמסיבה הלכתי לישון ובחצות הליל ירידת מים.

צירים לא סדירים התחילו כחצי שעה לאחר ירידת המים, ממתינים לפי הנחייתה של שירלי בבית

וכשהצירים מתגברים נוסעים לאיכילוב. עוצמת הכאב שלי חזקה מאד ואני בהלם כשהרופאה בודקת ואומרת שאני בפתחיה של 1.5 רציני?

זה לא אמיתי אני חושבת לעצמי, כשמאשפזים אותי במחלקת טרום לידה.

הכאבים חזקים ואנחנו מזעיקים את שירלי, מאיפה היו לי הכוחות הפיזיים והרגשיים לטפס עם שירלי מדרגות, ללכת בשבילי בית החולים, לעבוד על כדור הפיזיו...

כנראה זו עוצמה ששמורה לרגעי חסד של אישה בלידה... ואני עושה הכל והלידה לא ממש מתקדמת...

פתיחה של 4.5 והרופא מחבר אותי למוניטור כי אני בדרכי לחדר הלידה הטבעי...

בשלב הזה עוצמת הכאב הייתה כל כך חזקה שאני כבר לא ממש חושבת בהגיון,

דבר אחד מניע אותי והוא הרצון להגיע לחדר הלידה הטבעי בבית החולים...

אני שומעת בחצי אוזן את שירלי מדברת עם המיילדת שמשובצת לעבוד בחדר הלידה שאומרת שבטח אלד רק לקראת ערב... אני אומרת לעצמי אין מצב אני יולדת עכשיו וקוראת לג'וי שלי לבוא אליי. אומר שלכל אורך ההריון דיברתי איתה וסיפרתי לה מה יקרה בלידה שלה שלב אחרי שלב ומה יקרה אחרי שתיוולד. ואז...

אני בדרך לחדר הלידה הטבעי, ציר ועוד ציר, כאב עצום, הרופא נכנס לחדר לידה ושירלי מבקשת שיבדוק אותי כי לדעתה יש לי כבר צירי לחץ, הוא מעקם את האף אבל מעלה אותי חזרה למיטה ואומר, הראש בחוץ.

ואחרי כמה דקות ג'וי בחוץ...

וכך פחות מ3/4 שעה עוברת מפתיחה של 4.5 ללידתה של ג'וי

ואני מנפצת כל כך הרבה תקרות זכוכית אישיות שלי -

יולדת לידה ראשונה בגיל 42, לידה טבעית מהירה בקלות ובפשטות

בחדר לידה רגיל עם בן זוג מופלא ודולה מופלאה,

חוגגת את החיים. הכל אפשרי...

שתהייה לנו שנה מהממת, שנה של הכרה בכל היש בחיינו,

שנת בריאה ויצירה, שנה של חיבור לילד הפנימי וניפוץ תקרות זכוכית.

הודיה עצומה לכל המופלאים והמופלאות שליוו אותי בדרך

הודיה מעומק הלב, שירלי אהובה על הליווי והתמיכה בזמן ההריון ובלידה עצמה

נתראה בקרוב בהריון הבא...