"מי זאת דנה שלום כהן?" שאלה הרופאה באיכילוב בביקור הרופאים לאחר הלידה,

"אני" אמרתי. "אפשר ללחוץ לך יד?"הופתעתי. "לא כל יום רואים היסטוריה כמו שלך-

לידה ראשונה שהסתיימה בניתוח קיסרי חירום, לידה שניה ויבאק (רגילה ללא ניתוח)

אבל עם ואקום ולידה שלישית, טבעית ללא אפידורל ותוך שעתיים וחצי בלבד מכניסה לחדר לידה!

"את עשית כאן עבודה מנטלית יסודית ורואים את זה!

לידה מתחילה בראש וממשיכה בגוף...

מה יהיה פעם הבאה? תלדי בבריכה טבעית או בבית? ישר כח.

תני כמה טיפים ליולדות שמאושפזות פה איתך ללידות הבאות"

המילים שלה הדהדו בי במשך שעות:

 

ידעתי שעשיתי את זה. ניצחתי את הפחד הכי גדול שלי,לידה.

לידה טובה לידה קלה. איזו תחושה.

 

ואז השכנה הסקרנית שלצידי התחילה לשאול אותי איך עשיתי את זה?

חשבתי על זה ועניתי- הכנה נפשית ופיזית. ואמונה.

אני מאד מאמינה בחוויות הצלחה וכישלון.

כלומר, אם חוויתי הצלחה כלכלית אני יכולה ללמד אחרים שזה אפשרי

ואיך להגיע לזה. אותו דבר בכל תחום, אם חוויתי חווית הצלחה בהורדה במשקל,

במציאת אהבה בריאה, בשיווק של מותג ועוד...

בלידות לצערי לא היו לי הצלחות, אלא טראומות.

בתאוריה ידעתי שגם כשאין חווית הצלחה על הבשר שלי,

תמיד יש אופציה ליצירת חוויה מתקנת.

רק שהפחד המשתק הוא עצום, כי הטראומות חזקות 

והלידה מתקרבת, ואיתה האימה מהטראומה הבאה.

אז מתוך כוונה לקחת שליטה על הפחד ולתקן אותו,

פניתי לאחר התלבטויות רבות וממש בסוף ההריון,

לדולה בשם שירלי בנטואיץ שעובדת בשיטת התחנות.

תחנות להעברת הצירים עד לרגע הלידה.

כי אני מאמינה בשיטות שעובדות, בשיטות שראו תוצאות.

קראתי את סיפורי ההצלחות של היולדות שלה

ובחרתי להאמין ולדמיין את הלידה שלי ככזו.

הקפתי את עצמי באנשים שעושים לי טוב, בשיחות עם חברים וחברות קרובות

בהרבה שיחות של השראה עם אנשים מקצועיים וחכמים שעזרו לי

לעבד את הפחד ולאבד את השליטה באמונה שיהיה מצוין בלידה,

התמקדתי בנשימות ומדיטציה, מוזיקה טובה, זמן איכות עם אמא ואבא,

אחים שלי, הילדים המדהימים שלי ובעלי היקר.

אכלתי אוכל מזין ומחזק. בחרתי להקיף את עצמי באנרגיות שהכי מרימות אותי,

זה דרש ממני הרבה עבודה להתגבר על פחד כה גדול.

החבר הכי טוב שלי אלמוג הגיע איתי לשיעור הכנה ללידה בשיטה של שירלי,

וברגע האמת הוא העביר איתי את הצירים בבית ועזר לי להגיע לאיכילוב במצב מתקדם וטוב לקראת לידה. 

דודה שלי סופי היקרה, בעלי רועי ואחותי מעיין היו איתי בלידה, האנרגיות הכי טובות לי הקיפו אותי.

בכל ציר וציר הפחד שלי גדל, איך אעשה זאת בלי אפידורל?

(לצערי או לשמחתי אני מהנשים שאפידורל לא משפיע עליהן ולכן כשנתנו לי אותו בלידות קודמות

הרגשתי הכל אבל לא אפשרו לי לקום מהמיטה ולזוז בזמן הצירים בשכיבה)

בכל ציר הכנסתי מנטרה לראש כפי ששירלי הסבירה לי,

"כל כאב כזה מקרב אותי לפרס הגדול, זה כאב טוב כי היא מתקרבת"

"כל ציר הוא כמו גל, עולה ויורד ועובר" וככה מציר לציר,

מפחד לפחד התקרבתי לפרס הגדול.

בעזרת הצוות של שירלי, דודה סופי והמיילדת המדהימה ג'קי,

זה קרה חוויתי לידה קלה וטובה, הקלה עצומה, קיבלתי 2 פרסים.

מלאכית מתוקה לכל החיים ואת עצמי החדשה.

ילדתי את עצמי מחדש. הכל אפשרי, הכל בראש, מכאב ופחד רק גדלים.

 

תודה לאל על כל החוויה הזאת.

כולי בהתרגשות ממה שמגיע בכל רגע,

כל חלום הוא בר ביצוע, ככל שהוא לוותר מפחיד? כואב?

מצוין! זה סימן שמתקרבים אל הפרס הגדול והשמים הם כבר לא הגבול...