לסיפור הבא

סיפור הלידה של מאיה

איזה מרגש וואו.חיכיתי לילדה הזאת וללידה הזאת מאוד.ללידה הזאת הגעתי עם המון מוטיבציה ורצון ליישם את כל מה שלמדתי ואני מלמדת בשנים האחרונות,ששירי נולדה , לפני שלוש שנים, הייתי כבר מורה ליוגה לנשים בהריון, ובאמת הכלים של היוגה היו לי לעזר רב בלידה.  אבל בשלוש שנים שמאז לידתה, התמחתי בהכנה מיוחדת ללידה עם יוגה, ובשיטת התחנות, הבנתי יותר לעומק את המפגש של הגוף עם הנפש בנקודת החיבור הזאת של הלידה. צברתי המון ניסיון בעבודה עם נשים וזוגות בסדנאות וקורסים של הכנה ללידה. מכל מפגש כזה ומכל סיפור לידה למדתי עוד, וחיכיתי לרגע הזה, של הלידה שלי, רגע מיוחד ונדיר שקורה רק פעמים ספורות בחיים, כדי להתנסות וליישם , להרגיש על עצמי בזמן אמת את כל מה שאני מלמדת שכל כך עזר לכל כך הרבה נשים. לבוא עם רצון ונחישות זה טוב מאוד, אבל, מצד שני, זה יכול להיות בעייתי כי חלק נכבד מהלידה תלוי בנו, אבל- חלק נכבד, לא.. ויש דברים שקורים בלידה שאין מה לעשות וצריך פשוט לקבל  שאין לנו שליטה מלאה על כל מרכיבי תוכנית החיים, לא שלנו, ולא של האורח שבא לעולם, וזה שיעור חשוב לפעמים נשים לומדות שעוברות בשער החיים שנקרא להפוך להיות אם. ביקשתי משירלי בנטואיץ, שלמדתי אצלה הכנה ללידה עם יוגה ויוגה ללוות אותי בלידה . אנחנו מדברות את אותה השפה התנועתית וחולקות את אותה הבנת תהליכי לידה וחשבתי שאם יהיו רגעים קשים בלידה היא תוכל להיות פרטנרית אמתית לתהליך ולהבין אותי בלי מילים ממש. אז התחילו צירים בשבוע 39, אבל לא סדירים ולא ארוכים ולא כואבים, מה שנשמע כמו התחממות לקראת אבל לא הדבר האמיתי. באיזה שהוא שלב החלטתי לצמצם פערים לכיוון המרכז, החלטתי שאני רוצה ללדת במרכז, בעיקר כי חשוב לי שיהיה לי מקלחת ושירותים בלידה וסבתא קרובה לבייביסיטר. אז  צמצמנו למרכז, וששום דבר לא התקדם תוך יומיים, רציתי לחזור הביתה לדרום. אז חזרנו ביום חמישי וטיילנו ונהנינו, ובשישי בערב אחרי שבעלי כבר הכין מטעמים החלטתי שצריך לעלות שיששבת למרכז שוב. לא היה שינויים בצירים , עדיין קלים באים והולכים אבל תחושה שזה מה נכון לעשות. הרמנו כוסית לחיים ואכלנו את הפטריות הממולאות שבעלי הכין. שמחים נסענו להורים שלי. שבת בבוקר- גשם. סוף מאי, וגשמי ברכה, איזה סימן טוב אני חושבת והרגשה מיוחדת עומדת באוויר. אנחנו מטיילים, גן שעשועים, ופה ושם צירים, הצירים לא נכנסו לדפוס תדיר והיו קצרים מאוד ולא כואבים. אחרי חצי בוקר, החלטתי שזהו אני מוכנה ללדת ונסענו ללינאדו בנתניה. מסתבר שאני בפתיחה 3.5- 4 והראש מבוסס באגן (-2) שזה נתונים להיכנס לחדר לידה מאוד שמחנו! אל אף שזה היה מוזר, כי לא היו כאבים, והרגשתי שאני לא בלידה ממש. חדרי הלידה הטבעית היו תפוסים,  החדרים הרגילים ללא מקלחת,  והחלטתי לנסוע לביה"ח מאיר כפר סבא שיש להם גם חדרי לידה טבעית וגם בחדרים הרגילים יש תנאים נוחים ומקלחת שלי מאוד חשובה בצירים..המוניטור במאיר היה מוזר.  אחרי 20 דקות של מוניטור , הרופא אומר לי "תשכחי מהלידה הטבעית שלך" למה?? יש ירידה בדופק של העוברית.. אני אומרת לו שזה בטוח טכני, והוא מתעקש שלא.  מוזר אבל ממש הרגשתי את העוברית שהיא בסדר והכל בסדר, "אם לא היית כבר בלידה כבר הייתי ממליץ לזרז אותך במצב כזה", אמר הרופא. כמה קלה יכלה הדרך מפה לזירוז, לאפידורל, ומי יודע מה עוד בעסקת החבילה. אמרתי לרופא,  בוא נכנס ללידה עם ניטור רציף ועם תוך שעתיים שלוש , אם נראה שהכל בסדר, תשחרר אותי לנוע. והוא היה נחוש שלא. ממש נחוש, אנחנו עלולים לפספס ירידה בדופק, אם הדופק שלה לא עמד בציר חלש אז סביר מאוד מאוד להניח שיהיו ירידות נוספות בצירים החזקים, הכין תסריט אימה שלם. הוא יושב עם ומתקתק במחשב, ואני חושבת מה אני עושה. שאני משחזרת לאחור, לשנייה לא חשבתי שאולי באמת משהו לא בסדר עם התינוקת, אני בטוחה שאם הייתי חושבת שהיא בסכנה לא היה מעניין אותי מהלידה שלי רק שיוציאו אותה בשלום, אבל משהו בי היה משוכנע שהכל בסדר. חשבתי מה אני עושה מפה. חשבתי לעצמי, אני אמנם פתיחה 3.5-4 אבל הצירים חלשים , לא סדירים ולא כואבים בכלל, מה מונע ממני לקום להגיד תודה יפה, ולחזור ללניאדו, כולה 15 שעה נסיעה לקח לנו, אני לא ממהרת ודווקא בא לי להעביר את הזמן ולהגיע לחדר לידה מחוממת לידה..אין לכם מוניטור אלחוטי? אני שואלת את הדוק במאיר, בלידה של שירי בתל השומר היה לי אחלה מוניטור אל חוטי במקלחת.. אין לנו אומר הרופא... ואז הוא שואל אותי משהו על לינאדו, אני עונה, ומבקשת את הטפסים אלי בחזרה, נראה לי שאני חוזרת לשם אני אומרת לו. ואז משהו השתנה אצלו, הוא הציע, בואי נעשה עוד מוניטור נוסף, של שעה. אם הכל יהיה בסדר אני משחרר אותך לנוע. וכך היה. שעה, בלי צירים, באדרנלין של להקשיב לדופק שלה. ויאללה לחדר. לפני זה בדקו אותי ועדיין אותם נתונים פתיחה 3.5-4 ראש מבוסס באגן (2-)השעה עשרה לשש. מציעים לי חוקן, אני בעניין, (אולי יקדם משהו? אני בעניין של לקדם)תסתובבי עד שש ואז תתרוקני תתקלחי שימי חלוק וניכנס לחדר לידה טבעית. אני מסתובבת ומתחילה החגיגה. עולה ויורדת במדרגות בנחת, וכל ציר, תחנה: השענות, על הקיר, עם פז וממשיכים, עמידה עם סיבובי אגן,  הצירים עדיין רכים, קצרים. אבל אני מרגישה את ההורמונים עולים... השעה שש, ואני מתרוקנת מתקלחת שמה חלוק ומחכים למיילדת שתלווה אותנו לחדר שש ועשרה נכנסים לחדר לידה. אני קצת נבוכה, מרגישה שהלידה עוד רחוקה, עכשיו אני מבינה טוב את הקטע של ללדת בבית, זורמים עם הלידה עד שהיא באה, מה אני אמורה לעשות עכשיו? לחכות שיתגברו הצירים? נראה לי שיש עוד מלא זמן. אם זה היה תלוי בי הייתי מסתובבת עוד , אבל עד שרופא אישר הייתי חייבת להיכנס שלא יתחרט. אז מחכים לצירים. כמה צירים אני בתחנת הכדור, נשענת על פז, מרגישה את הצירים, אבל בעיקר מרגישה כמו בסדנאות שלי, כאלו אני מדגימה תחנה ולא ממש בכאבים. הציר גם קצר כזה לא מספיקה לנשום ונגמר. אני מתרכזת לנשום טוב בנשימת הצירים המיוחדת באוג'אי ושירלי נושמת איתי שהנשימה תהיה אפקטיבית ממש, הנשימה מדהימה, פותחת לגמרי ומשכיחה מהציר. קמה מסתובבת, מגיע ציר, עושה תחנת השענות עם חיבוק לכדור על המיטה, לא שוכחת לעבוד עם הכפות הרגליים ופותחת אגן אחורי , מרפה את הגוף ונושמת נשימות צירים מספר אחד ושתיים. שירלי מעסה את הגב, מאוד נעים, ומזכירה לי עבודת רגלים ונשימה .אני מרגישה קצת שצריכה לשירותים.. לעשות קקי.. קקי זה תינוק, פז אומר לי, את בטוחה? לא יודעת.. לא ממש... רק נכנסנו לחדר לידה.. עוד אין לי צירים של ממש.. אפשר לבדוק אבל. המיילדת נכנסת, לבדוק אותך? אני מפחדת להתאכזב, רק נכנסנו אני אומרת לה, טוב תבדקי.. והיא בודקת... התקדמת ממש ממש יפה.....ציפייה באויר... פתיחה 5 הראש -2אני מתאכזבת. אומנם, אנחנו רק נכנסנו לחדר, ואומנם בנתיים הכל סבבה , אבל משהו בי התבאס פתאום. התחלתי לחשוב מחשבות כאלה, גלי תסתכלי, הלידה שלך מקרטעת, כמה ימים של 'צירצורים' שלא הולכים לשום מקום, מהצהרים של לניאדו שום דבר לא זז (למרות שהייתי באדרנלין שהפריע והכל ) ואם זאת משהו בי התבאס קצת. המיילדת יוצאת, ואני נחושה. התינוקת רוצה להיכנס לאגן! אני אומרת לשירלי קדימה! היא רוצה להיכנס לאגן אני מרגישה אותה, אני יודעת איך לעזור לה, אני מנסה לעלות על המיטה, שירלי קולטת אותי, א-סימטריה, היא אומרת, אני לא מצליחה לעלות על המיטה, זה כואב , בא ציר, מיטה דפוקה גבוהה לי מידי, אני צריכה על הרצפה, למה לא הבאתי לי את המזרון של היוגה? פז מביא לי שמיכות וכריות, שירלי כבר מארגנת לי שרפרף להישענות. עכשיו שלושה צירים כואבים: 1. א- סימטריה על השמיכה: הציר מתחיל, אני עובדת , פתאום אני קולטת שהציר במקום לדעוך כמו שהיה עד פה מתגבר, עלייה משמעותית בכאב ופז מקדימה מעודד אותי "יופי!! יופי!! חיכינו לזה !!! משהו בי שמח. שירלי מעסה את הגב ומקלה מאוד על הכאב. 1. אני קמה.. מחפשת את עצמי, לג'קוזי, שירלי מציעה, הצעה נהדרת. הם מילאו את הג'קוזי שנכנסנו לחדר לידה, ואני לא הבנתי מה הם עושים, יש עוד מלא זמן, לא חבל המים יתקררו, שיהיה כואב ולידה אז ניכנס, אבל תוך שנייה הגענו לשם ומזל מזל המים עמדו מוכנים. אני נכנסת למים החמימים בחתול, המים מרפים ונעימים על הבטן והאגן. מגיעה ציר נוסף, ציר מספר שתיים מהסריה של הכואבים. אני נושמת, זה כבר לא מספיק ...עושה עבודה קולית ועובדת עם קולות נמוכים שממש עוזרים לציר להפוך ממשהו חסר שליטה ובלתי נסבל , למשהו שעוברים אותו וצולחים אותו. 1. אני מבקשת מפז שיביא לי משהו ממותק לשתות, אני ממש מרגישה שצריכה את סוכר, אנרגיה, פז יוצא להביא לי, מגיע עוד ציר, וארוך וכואב וחזק ו.. כנראה אפקטיבי מאוד . מה חשבתי לעצמי? אני לא יכולה יותר.. אני חושבת את כל המחשבות שאני מלמדת בסדנאות כדי לזהות את "שלב המשבר" ולא מזהה על עצמי שזה השלב כי לא מאמינה שאני כל כך מתקדמת.  וזהו. אני קמה, שיקפצו לי כולם אני אומרת, אני בכל זאת צריכה קקי ( נזכרתי, ששכחתי ממקודם..) תכלס בדקו אותי לפני 10 דקות, הראש היה ב -2 פתיחה 5 , כנראה שאני צריכה , זכותי , ואני קמה ויושבת על השירותים. פז הלך לקרוא למיילדת כנראה, כי פתאום מגיע לי ציר שכמותו טרם נראה, משהו חזק אני מרגישה שמפלח אותי, את מרגישה שצריכה ללחוץ? שואלת אותי המיילדת, ואני קולטת שכן. אני בציר לחץ!בקושי מצליחה לקום, פז ושירלי עוזרים לי , אני עושה צעד ועוד אחד אל המיטה, אין מצב שאני עולה על המיטה הזאת, ואין שום מצב להתהפך על הגב עם ציר, והדבר היחיד שאני מצליחה לעשות בקושי זה להגיע למצב של חתול, מפוצצת הורמונים, בלידה ממש, אני שומעת את המילדת אומרת, זהו זה זה אני רואה את הראש, היא כאן. ואני מאושרת והמומה, לוחצת כמה לחיצות מספקות , קצת שואגת. והיא יוצאת, מביאים לי אותה, קרוב אל הלב בידיים שלי, קטנה, אמתית, שלמה, עם עיניים ושפתיים ואישיות ואני מחבקת אותה, ואני בשוק ואני המומה שנגמר, שעת לידה 19:19 הייתי שעה , אולי קצת יותר בחדר לידה. יצאתי מלאת תובנות מהלידה הזאת, הרגשתי את העבודה של ההורמונים לאורך ההתפתחות של הלידה, את הקונפליקט של פשטות וטבעיות תהליך הלידה אל מול המפגש המורכב הסוציולוגי עם פלאי הטכנולוגיה והמוסדיות של בתי החולים. חוויתי את התמיכה בלידה ועד כמה היא יכולה להיות משמעתית ועוזרת. ובעיקר הרגשתי סיפוק עצום מהיכולת להיות פעילה בלידה , לשתף פעולה עם הציר ולהפוך אותו להיות כל כך יעיל ואפקטיבי. אני מודה לבעלי היקר כל כך שאין כמותו בעולם כולו, שיצר איתי את יצירת המופת והיה סבלני לעבור איתי את כל ההיריון, את כל הטיולים בדרך ללידה, והתמסר להיות שם בשבילי בכל מה שנדרש ותמך בלידה בדיוק במקומות הנכונים. אני מודה לשירלי, שנתנה לי את המתנה המופלאה שאני שמחה להעביר הלאה , את היוגה בלידה, ושהיית ברגישות ומקצועיות שהיממו אותי , איך ידעת להגיד בדיוק את הדבר בזמן הנכון, לעודד, להניע הלאה , להזכיר, ולעזור ממש לשיכוך הכאב בעיסויים. (ועל מסיבת הצ'אי וחטיפי בריאות שאחרי :  ) אני מודה לאלוהים על נס הבריאה המופלא.

Created by BestSite

  • וואצאפ
  • מייל
  • פייסבוק
  • אינסטרגם