לסיפור הבא
סיפור הלידה של תמר
לשירלי הגעתי במקרה אחרי שטרמפיסט שלקחתי וראה שאני בהריון סיפר לי על לידה מדהימה של בת דודה שלו שתרגלה אצל שירלי יוגה להריון.
כבר מהשיעור הראשון התחברתי הן לשירלי והן לשיטה. הדיוק, הפשטות, ההיגיון בשילוב עם המקצועיות של שירלי "קנו אותי". במשך כל ההיריון, מחודש רביעי, לא הפסדתי אף אימון. חיכיתי ליום שלישי אחה"צ כמו אוויר לנשימה.
ככל שההיריון התקדם הרגשתי כבדה, השרירים היו תפוסים ונוקשים והבצקות הפריעו לי מאוד. אחרי כל אימון הרגשתי כמו חדשה, משוחררת יותר, קלילה יותר ואנרגטית. מעבר לזה, המפגש עם שירלי בכל שבוע הכין אותי בצורה נהדרת ללידה: תרגול שיטת התחנות, תרגול נשימות והטיפים והסיפורים הרבים של שירלי- לא היה שום דבר שהפתיע אותי בלידה עצמה. הגעתי מוכנה לכל תרחיש שלא יהיה..
ואכן, תהליך הלידה שלי היה מלא בהפתעות.
בשבוע 39+3 בשעה אחת וחצי בלילה התחיל לי ציר ראשון. התעוררתי מהשינה וחשתי כיצד ההתרגשות מתחילה בי. תזמנתי את הצירים, שהיו כל עשרים דקות, והחלטתי לא להעיר את בעלי אלא להמתין עד שהצירים יהיו תכופים יותר כי ידעתי משירלי, שאין טעם להגיע לבית חולים כל עוד אין סימנים אדומים והצירים לא תכופים. בשעה שלוש בבוקר הצירים הופיעו כל עשר דקות. הערתי את בעלי והמשכנו לתזמן- כשבכל ציר אני נושמת את נשימות הצירים אחת ושתיים- כפי שלמדנו אצל שירלי. בסביבות ארבע בעלי שאל אותי כמה כואב מאחד עד עשר ועניתי שהכאב נסבל אז הוא הציע שננסה לנמנם קצת כי ידענו שיום קשה עומד לפנינו. לשמחתי הצלחתי להרדם, כשכל עשר דקות, כשהגיע ציר נשמתי מתוך שינה. בשבע וחצי בבוקר התעוררתי בבהלה וגיליתי שיש לי דימום. התקשרתי לשירלי שכבר הייתה בהיכון ויצאה לכיווננו, התארגנו, לקחנו את התיק ודהרנו לאיכילוב.
תו"כ נסיעה (בשעה הכי פקוקה של הבוקר) אמרתי לבעלי: "אויש, לא הבאנו מגבת. מה יהיה אם ירדו לי המים?" בקושי הספקתי לסיים את המשפט ושיטפון כבד הציף את כולי ואת מושבי הרכב... באיכילוב התקבלתי תוך מספר דקות ובבדיקה שעשו לי התגלה כי המים שירדו לי היו מים מקוניאליים.
בנוסף, הייתי עם פתיחה אחד והראש של התינוקת לא היה מבוסס- מה שאומר שאסור לקום מהמיטה מחשש לצניחת חבל טבור. תוך מספר דקות העלו אותי לחדר לידה ושירלי בינתיים כבר הספיקה להגיע. בינתיים הפסיקו לי הצירים והמיילדת אמרה שחייבים להתחיל לתת זירוז (פיטוצין) על מנת שיחזרו הצירים ויעזרו לעוברית להתבסס בתעלת הלידה. נורא התבאסתי, גם כי ידעתי באיזה כאב כרוך זירוז וגם כי תיכננתי לידה פעילה.
שירלי לא ויתרה ושאלה את המיילדת בנימוס האם ניתן להמתין שעה עם הזירוז ולנסות אמצעים טבעיים. לשמחתנו המיילדת הייתה מקסימה והסכימה "שעה לא יותר מזה". מיד התחלנו בכל שיטה אפשרית לגרום לצירים. שירלי שלחה את בעלי לקנות שמן נר הלילה ואנחנו במקביל התחלנו עיסוי פטמות יחד עם שיאצו. אחרי שעה של ניסיונות הראש עדיין לא היה מבוסס והצירים לא הגיעו. לא היה מנוס מלהתחיל פיטוצין. מיד החלו לי צירים ושירלי עזרה לי בכל ציר לנוע בשכיבה על מנת להקל על הכאב.
אחרי שעתיים בדקה אותי המיילדת. לשמחתנו הראש התבסס ואני בפתיחה שתיים. המיילדת אישרה לי לרדת מהמיטה- עדיין מחוברת למוניטור, התחלנו לתרגל את התחנות. כדור פיזיו, עמידה עם סיבובי אגן, השענות וכל זה, שכחתי לציין, כשברקע מוזיקה, ריח תפוזים ששירלי הביאה ואווירה נהדרת. שירלי ביקשה מהמיילדת לנתק אותי מהמוניטור והפיטוצין ולשמחתנו היא הסכימה. הצירים התגברו ויכולתי ללכת לתחנת המים. זו הייתה הקלה רצינית. תחנת המים הייתה נפלאה- היא עזרה לי מאוד בכל ציר. כששירלי ובעלי תומכים בי, מעסים, נושמים ביחד איתי בתוספת השמעת קול תו"כ נשימה כפי שלמדנו בקורס- דבר שעזר לי מאוד, מאוד בכל ציר. אני חושבת שבשלב הזה של הצירים החזקים איבדתי קשר עם המציאות. הייתי במצב הישרדותי והפקרתי את עצמי לטיפולם של שירלי ובעלי שהדריכו אותי, הנחו אותי ועברו איתי כל ציר וציר. השילוב של שניהם ביחד ככוח עזר- לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר. אחרי מספר שעות, שבהן לא באו לבדוק אותי כי כנראה היה איזשהו מצב חירום בחדר לידה, הגיעה המיילדת וכבר הייתי בפתיחה שבע. בשלב הזה, על אף שהכאב היה גדול, הרגשתי שהוא נסבל והחלטתי להמשיך ללא אפידורל.
הלידה המשיכה להתקדם ואני נעזרת בתחנות השונות. כשהגעתי לפתיחה מלאה, עם צירי הלחץ, לחצתי ככל יכולתי באופן בו למדנו בקורס ובעזרתה של המשרוקית ששירלי הביאה. בשעה עשרה לשמונה בערב הגיחה לעולם בתנו המהממת, עפרי שישר תפסה את הציצי והחלה לינוק.
שירלי הייתה איתי עד אחרי שתפרו אותי, עמדה על המשמר שהרופאה עושה את זה "כמו שצריך" ורק אז נפרדנו.. אני יכולה לסכם ולומר שהלידה הייתה עבור חווית חיים ואין לי ספק שהרבה בזכות שירלי המדהימה, שיטת התחנות וכל הכלים שרכשתי בדרך בזכותה.
ללידה הבאה אני משריינת את שירלי כבר מעכשיו...........
