שירלי  בנטואיץ

איתן המתוק שלי, בני השני, נולד ביום 1 בנובמבר 2014, בלילה שבין שישי לשבת, בשעה 3:22 לפנות בוקר ומשקלו 3.490 ק"ג של מתיקות וקסם. סיפור הלידה של איתן הוא סיפור של אנרגיה אדירה, של קסם הבריאה. סיפור של לידה טבעית, שהיופי בו (לפחות בעיניי) הוא לא עצם היותה של הלידה טבעית, אלא הזרימה "הטבעית" של הדברים שהובילה ואפשרה את הלידה שהייתה לי. אין לי שום ספק שלידה מיוחדת זו התאפשרה לי בזכות הכלים שקיבלתי ביוגה היריון של שירלי המדהימה, וגם תרמה לכך העובדה שהייתה לי מיילדת נפלאה, שהייתה לי זכות גדולה לזכות בה פעמיים – גם בלידה הראשונה של ביתי הבכורה.

 

אז ככה:

בליל חמישי, 30 באוקטובר, התחלתי להרגיש צירים בשעת לילה מאוחרת, משהו מאוד התחלתי ורגוע. הייתי מאוד עייפה ומתוך שינה עשיתי מקלחת חמה שהרגיעה את המערכה ואפשרה לי לישון עד הבוקר. בבוקר התעוררתי עם הרגשה לא ברורה. לקחתי את ביתי הבכורה לגן והכרזתי על יום כיף עם בעלי. מדי פעם הצירים פקדו. עדיין לא משהו סדיר וברור.

​

ביום שישי אחר הצהריים הצירים התגברו, הן מבחינת התדירות ומשך הצירים והן מבחינת העוצמה. עדכנו את הוריי שגרים בירושלים שיתכננו לצאת לכיוון המרכז. אחרי שהרדמנו את הבת הבכורה, החל "הדבר האמיתי". צירים מאוד חזקים ואינטנסיביים, משלב זה תרגלתי את שיטת התחנות שלמדתי ביוגה היריון אצל שירלי. נצמדתי לתחנות שהיו נעימות לי, ממש הרגשתי שיש לי "ארגז כלים" ללידה. בשלב מסוים החלפתי לתחנות שהיו לי נוחות יותר, בהתחשב בשלב ובעוצמת הצירים. בעלי הזכיר לי תחנות נוספות או וריאציות לתחנות וזה תרם להרגשה הטובה שלי בתוך התנועה והנשימה.

לבית החולים (שיבא, תל השומר) הגענו בסביבות השעה 23:00 בליל שישי (31 באוקטובר). עד לאותו רגע הקפדנו להיות רק שנינו, בעלי ואני, ללא הפרעות והתערבויות. מאוד התחברתי לאמירה של שירלי שלידה היא תדר וצריך להיכנס לתדר. לכן גם נמענו מעדכונים "שוטפים" בסלולרי. להיפך, השתקנו את הסלולרי, שמנו מוסיקה נעימה ברכב, ופשוט נכנסנו לתדר.

הקליטה במיון יולדות הייתה החלק הפחות נעים בסיפור הלידה והסיבה היא התעקשות על מוניטור די ארוך והקיבה שהציקה לי ולא הצלחתי להקיא בהעדר פרטיות במיון. בכל מקרה, סירבתי לשכב בשלב המוניטור, מכיוון שבדקות הספורות שבהן שכבתי (לטובת בדיקה),  הכאב התעצם. את שלב המוניטור העברתי על כדור פיזיו ובתחנת עמידה עם סיבובי אגן והישענות על המיטה או על בעלי היקר...

כשהאחות בקליטה במיון אמרה לי שאני בפתיחה של 3 אצבעות, התבאסתי מאוד, הייתי בטוחה שלפי עוצמת הצירים אני כבר בפתיחה 8 או משהו כזה... אבל היא הייתה מקסימה ועודדה אותי שלידות שניות מתקדמות מהר ושהאזור מאוד רך וגמיש, כך שאין סיבה לוותר על חלום הלידה הטבעית (בשונה מאחות אחרת, שהתעקשה על מוניטור "כמו שצריך" והדגישה את הנוהל שמוניטור קודם לכל, תוך שהיא מעודדת אותי לקחת אפידורל).

אחרי שעברתי בדיקת רופאה, פתיחת וריד ולקיחת דם לספירת דם, ביקשו שאחזור על המוניטור, ו"כמו שצריך"... לקחתי את ידו של בעלי והכרזתי שנשוב בקרוב, הלכנו לגרם מדרגות שזכרתי מהלידה הראשונה. הצעתי לבעלי להמתין למטה כדי שישמור על אנרגיות לקראת הלילה הצפוי לנו, והתחלתי לעלות ולרדת מדרגות, בזמן הצירים תרגלתי סיבובי אגן תוך כדי נשימות צירים, כשברקע בעלי צועק לי כל מיני הוראות כמו "א-סימטריה", וזה היה כל כך מתוק!

חזרתי למוניטור נוסף. סיוט. נעזרתי בטנס להקל על הכאב ומאוד עזר לי.

והעיקר – הגעתי לפתיחה חמש והכניסו אותי לחדר לידה. השעה: 1:30 לפנות בוקר. שני דברים הושיעו אותי בשלב זה: חוקן והכי חשוב – מים חמים. פשוט לא להאמין, זה עבד כמו קסם. מתחת למים, תוך כדי תרגול התחנות (וכמובן בלי הטנס) הגעתי לפתיחה 8. השעה 2:15.

בשלב זה, המיילדת הנפלאה שליוותה אותי עודדה אותי שלא לחשוב בכלל על אפידורל ואמרה בצדק, שחוץ מהכאב של הזריקה לא יישאר לי שום דבר. שיתפתי אותה בחששות משלב צירי הלחץ והיא אמרה בחום ובביטחון מלאים: "ממושקה, קטן עלייך, את יכולה, את גיבורה, את עוברת את זה בענק, תקשיבי להוראות שלי, תסמכי עליי ואנחנו עוברות את זה יחד". וכך אמנם היה.

העברתי עוד מספר צירים על כדור פיזיו. הכאב כמובן גבר אבל בראש הדהדה המנטרה שזה כאב מעצים, כאב של בריאה, של יצירה, ובאמת הרגשתי כך. 

המים עדיין לא ירדו והחלטנו שלא לפקוע אותם, גם כי החלטנו על "קו טבעי" וגם בשל הידיעה שלאחר הפקיעה יבואו צירים מאוד חזקים. בשלב מסוים החלטתי לחזור למים החמים, התחנה הכי מנחמת... כשיצאתי, הגעתי לפתיחה 10 ובדיוק ירדו לי המים בזמן הבדיקה של המיילדת.

שלב צירי הלחץ היה כואב, אבל גם מהיר יחסית. בשני הצירים הראשונים לא נשמתי טוב. קולה של שירלי ליווה אותי בחדר הלידה. לא לצרוח בצורה היסטרית, אלא לנשום ולהפיק קול עבה, גרוני, פנימי ונמוך. המיילדת השמיעה דברים דומים. לא לנשום לאזור הפנים, אלא לכיוון הטוסיק. וכך עשיתי. המיילדת עיסתה את אזור הפריניאום ללא הפסקה. זה כאב אבל ידעתי כמה זה חשוב.

איתן נולד אחרי מספר צירי לחץ נוספים. השעה 3:22. קסם עמד באוויר. הודות לעיסוי ולכמויות השמן שנשפכו שם, לא היה לי אף קרע או חתך. השלייה יצאה בשלמותה בציר נוסף, כבר לא כאב כל כך, איתן היה מונח בחיקי. אחרי זמן מה גם החל לינוק, יניקה ארוכה וממושכת של כמעט שעה.

רציתי ללדת באופן טבעי, אבל זכרתי את כאבי הצירים מהלידה הראשונה ולקחתי בחשבון אפשרות ש"אכנע" לאפידורל. הגעתי לא נעולה וזה היה מאוד חשוב לתהליך. ההתקדמות בלידה טבעית התאפשרה בזכות הכלים שקיבלתי ביוגה היריון, ההכנה הפיזית והנפשית המוקדמת והמכלול השלם שעומד מאחורי הקונספט של לידה פעילה (תנועה, נשימה, שינוי תנוחות, ובעיקר כניסה לתדר ותפיסת הלידה כחוויה מעצימה). אין לי מילים להודות לשירלי על המתנה הנפלאה שהעניקה לי – המתנה הגדולה מכולן, חוויית לידה קסומה, ועוד בפעם השנייה. אני שמחה כל כך שהלכתי לקורס ההכנה ללידה גם בפעם השנייה...

 

אושרת 

נובמבר 2014